מוזיאון האצל בתשח

אתמול שמחנו לארח אצלנו במוזיאון ערב מרגש ומלא השראה.
לאחר דחייה בשל המצב הביטחוני, סוף־סוף הגיע הרגע המיוחל – ערב ״שרים ומספרים״, שהוקדש לציון 80 שנה להקמת תנועת המרי העברי.

במהלך המופע נשמעו שירים מכל המחתרות, ולצידם סופרו סיפורים מרתקים על האירועים, הדמויות, ההווי והרגעים שהולידו את אותם שירים בלתי נשכחים.
מבין המילים והלחנים עלה מסר אחד ברור: למרות חילוקי הדעות וההבדלים האידאולוגיים, הייתה מטרה גדולה שחיברה בין כולם — אהבת הארץ, הכמיהה לחירות והגשמת החלום הציוני למדינה יהודית עצמאית.

את סיום הערב ליווה השיר ״יחד — כל הדרך, יחד — לא אחרת״, שהדהד בלבבות והזכיר עד כמה כוחו של החיבור גדול גם ברגעים המורכבים ביותר.

הכניסה חופשית, מחכים לראותכם! 🎉🇮🇱

בערב יום הזיכרון אנו זוכרים את גבורתם של חללי מערכות ישראל, שנפלו למען הקמתה וקיומה של המדינה.
78 שנים חלפו ממלחמת העצמאות שבמהלכה קמה מדינת ישראל והוקם צה"ל על בסיס אנשי המחתרות, גח"ל (גיוס חוץ לארץ) ומח"ל (מתנדבי חוץ לארץ).

מוזיאון האצ”ל בתש”ח הוא אתר הנצחה לזכרם של 41 נופלי האצ”ל במערכה על יפו, המבצע הגדול והקשה ביותר של האצ”ל.
הקרב התרחש בימי חול המועד פסח תש”ח.
האצ”ל נלחם במטרה להשתלט על העיר העוינת יפו, העיר הערבית גדולה ביותר בארץ ישראל, שהייתה אמורה להיות חלק מהמדינה הערבית על פי החלטת האו”ם. תושביה התנגדו להקמת המדינה העברית. לאצ”ל היה חשוב להשתלט על נמל יפו לפני סיום המנדט, כדי למנוע את נחיתת הצי המצרי דרך נמל יפו ללב הישוב היהודי, מיד אחרי עזיבת הבריטים.
בנוסף, תל אביב ספגה מכות קשות מיפו: כאלף יהודים תושבי העיר נפצעו ו-156 נהרגו מירי צלפים ערביים שהקימו ביפו עמדות צליפה רבות. אחת העמדות הייתה ממוקמת על הצריח מסגד חסן בק, בגבול עם תל אביב.

הקרב החל ב-25 באפריל, חול המועד פסח וביומים הראשונים לא הייתה התקדמות. ללוחמי האצ”ל זה היה הקרב הראשון על שטח בנוי, ולמרות ההכנה התברר מהר כי לאויב יש עדיפות בכוח הנשק.
העמדות המבוטנות של הערבים הוצבו כך שעל כל עמדה חיפתה עמדה אחרת. אל מול העמדות המבוטנות של הערבים - היו לאצ”ל עמדות מגן, עשויות משקי חול...

אחרי כמה ניסיונות להשתלט על העמדות של הערבים, מפקד האצ”ל מנחם בגין נתן פקודה לסגת,
אך הלוחמים סרבו והתעקשו להמשיך ולא לוותר. אחרי הערכת מצב, מפקדי האצ”ל וקצין המבצעים עמיחי פאגלין הציעו פתרון אסטרטגי חדש, במקום לפוצץ עמדות מבוטנות של ערבים בצורה גלויה, לפרוץ קירות הבתים הריקים ברחוב זרח ברנט כך שיהיה מעבר מוגן. לעבור ממפקדת האצ”ל, ממרכז סוזן דלל דרך מעבר זה לכיוון הים ולנתק את מנשיה מיפו. בגין הסכים.

למחרת כוחות האצ”ל הצליחו לפרוץ קירות ולהתקדם וב-28 באפריל בבוקר הלוחמים הגיעו לחוף הים, והשתלטו על
מנשיה, השכונה הכי עוינת, וניתקו אותה מיפו.
בשלב הזה לוחמי ההגנה כיתרו את יפו וניתקו אותה מכפרים ערביים שמסביב (מבצע חמץ). מספר ימים אחרי זה יפו נכנעה ללא כל התנאים.
בקרב נהרגו 41 לוחמי האצ”ל ו-39 לוחמי ההגנה.
יהיה זכרם ברוך!

*בתמונה מופיעים 41 לוחמים ולוחמות האצ"ל שנפלו בקרב

קישור להרשמה:
https://forms.gle/yt12QV2SP91PWEXS6

חפש את האפיקומן באתרי מורשת
פתרו את החידה הבאה וגלו לאיזה אתר מורשת ממשיכים מכאן 🔍
בהצלחה וחג שמח! 🌸

לפרטים כתבו לנו:
[email protected]
רחל- 050-629-9416
יעל- 050-629-8153

משחק ההרפתקאות: סודות העצמאות
האם תצליחו לפצח את קוד הדגל 🇮🇱 ולנווט בנתיב המעפילים 🚢 ?
7 תחנות, משחק אחד, ומדינת ישראל מחכה לכם!

סוכנים וסוכנות, שימו לב! 🕵️‍♂️🕵️‍♀️
השנה בפסח, ההרפתקה עוברת למסך שלכם.
אנחנו מזמינים אתכם למסע דיגיטלי ב-7 תחנות של אומץ, מנהיגות וזהות.
השעון כבר רץ... מי יהיה הראשון שיגיע לניצחון? 🔍
היכנסו עכשיו למשחק "סודות העצמאות" ובדקו אם יש לכם את מה שנדרש!
https://museumsunit.clap.co.il

#פסח2026 #אתגר #ישראלי #משפחה

לכבוד יום האישה הבינלאומי שחל השבוע, אנו מבקשים להאיר זרקור על נשים שפעלו באומץ ובמסירות למען ביטחון היישוב והקמת מדינת ישראל – לוחמות האצ”ל. נשים שהיו חלק בלתי נפרד מהמאבק, לעיתים מאחורי הקלעים ולעיתים ממש בחזית.
אחת הדוגמאות המרגשות לכך היא סיפורן של שתי אחיות – ציונה ומלכה יפת.
משפחת יפת עלתה לארץ מתימן בשנת 1923 והתיישבה בתל אביב. במשפחה היו שבעה ילדים, והמציאות לא הייתה קלה: האב עבד כסבל ב”תנובה” והאם התפרנסה מכביסה. הילדים התייתמו בגיל צעיר, ואובדן זה השפיע במיוחד על ציונה.
ציונה למדה בבית הספר “השחר” ולאחר מכן בבית הספר המעורב בנווה צדק. בהמשך למדה בקורס תפירה מקצועי – אך בשלב זה גם בחרה להצטרף לשורות האצ”ל, מתוך רצון להיאבק לשחרור הארץ ולהקמת מדינה יהודית.
הפעילות במחתרת מילאה את חייה במשמעות. בזמנה הפנוי עברה הכשרה קרבית, ובמהלך הקרבות על יפו עבדה במחסן נשק של האצ”ל בתל אביב, ברחוב מזא”ה 71, בייצור אמצעי לחימה.
ציונה ידעה היטב את הסכנה הכרוכה בפעילותה.
ב-1 במאי 1948 התפוצץ רימון בחדר שבו עבדה. חמישה לוחמים נפצעו, וציונה נהרגה.
היא הייתה בת 18 בלבד.

אחותה הגדולה, מלכה יפת, הצטרפה גם היא לאצ”ל כבר בגיל 15. לאחר שמונה שנות לימוד החלה לעבוד כמטפלת בילדים ובגיל 17 עברה לצפת ולמדה בבית ספר לאחיות. באצ”ל כונתה בשם המחתרתי “טופסי”.
בתחילת דרכה בארגון עסקה בהפצת כרוזים. לאחר שסיימה את לימודיה כאחות התרחבה פעילותה: היא הייתה אחראית לאיתור בתי מסתור בתל אביב ולגיוס משפחות שהסכימו להסתיר לוחמי אצ”ל פצועים או מבוקשים.
מלכה השתתפה גם במספר מבצעים מרכזיים של האצ”ל, ביניהם:
• ליל הרכבות
• מבצע “רכבת הכסף” ליד חדרה – שבו השתלטו לוחמי האצ”ל על סכום גדול של 35,000 לירות למימון פעילות מחתרתית. מלכה ונשים נוספות הבריחו את הכסף כשהן מחופשות לנשים בהריון.
ביולי 1946 השתתפה גם בפעולת פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים. בהיותה מחופשת לתיירת העבירה במזוודה חומר נפץ.
פרק מיוחד בחייה החל עם הגעת אוניית אלטלנה. מלכה סייעה בפריקת הנשק והתחמושת מן האונייה. לאחר הטבעת האונייה מול חופי תל אביב, טיפלה כאחות בפצעיו של רב החובל של האונייה-מונרו פיין. בין הטיפול והדאגה נרקם גם סיפור אהבה.
לאחר פרשת אלטלנה החליטה מלכה לעזוב את הארץ. היא ומונרו נישאו ועברו להתגורר בקליפורניה שבארצות הברית. נולדו להם ארבעה ילדים ושמונה נכדים.
מלכה נפטרה בשנת 2021, בגיל 95.

במהלך שנות פעילות האצ”ל (1931–1948) הצטרפו לארגון מאות נשים. הן שימשו בתפקידי פיקוד, חובשות ואחיות, קשריות, קרייניות, תצפיתניות ומפיצות כרוזים.
10 מהן נתפסו בידי הבריטים ונשלחו לכלא הנשים בבית לחם, ו-87 הושמו במעצר מנהלי. חלקן היו אימהות שבעליהן הוגלו למחנות מעצר באפריקה, והילדים נשארו בהשגחת בני המשפחה.

שמונה לוחמות אצ”ל נפלו בקרבות.

אנו זוכרים את תרומתן הגדולה של הנשים הללו – נשים אמיצות, שפעלו במסירות ובסיכון חיים למען הקמתה ועתידה של מדינת ישראל.

🌷 יהי זכרן וברכת פועלן חלק בלתי נפרד מסיפור תקומתה של המדינה.
*התמונות באדיבות מכון ז׳בוטינסקי

בתקווה לימים טובים
ערב שירי המחתרות נדחה.
נעדכן על מועד חלופי בהקדם.

שנשמע בשורות טובות